עיסאוי נ' אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ ואח'

פסק דין מתוקן

בפניי תובענה בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים , התשל"ה –

1975 .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

התובע יליד 1960 היה בכל הזמנים לתובענה הבעלים של רכב מנועי שמספרו 1714816 (להלן : "הרכב") . התובע , אשר הינו מפיץ סחורות במקצועו , עצר לטענתו בשולי הדרך בתאריך 13.9.2002 בעקבות תקר שנתגלע באחד מצמיגי הרכב . לטענתו , בעקבות החלפת הגלגל החל לחוש בכאבים עזים בגבו ובשל כך הגיש למוסד לביטוח לאומי בתאריך 2.2.2006 תביעה ל"דמי פגיעה" כתוצאה מהתאונה .

בתאריך 28.12.2006 הכיר המל"ל בתאונה זו כתאונת עבודה לכל דבר ועניין , אולם דחה את תביעת התובע לתשלום "דמי פגיעה" בשל חלוף המועד הקובע בדין מיום קרות האירוע (ראה : מוצג ת/6) . בתאריך 20.1.2008 קבעה ועדה רפואית לעררים מטעם המל"ל כי שיעור נכותו הצמיתה של התובע כתוצאה מהתאונה הינו 0% . בסופו של יום , עותר התובע לשיפוי כספי בסך כולל של 23,000 ₪ בהתאם לפירוט הבא : כאב וסבל בסך של 15,000 ₪ , הפסדי השתכרות לעבר בסך של 3000 ₪ וכן בגין עזרה של צד ג' בסך של 3000 ₪ .

לשיטת הנתבעות יש לדחות את התובענה על הסף בשל הסתירות והתמיהות הרבות העולות מדרך השתלשלות העניינים המתוארת , ובפרט בשל טענת התובע כי ביום למחרת האירוע נשוא מחלוקת זו בתאריך 14.9.2002 היה מעורב בת"ד אחרת ברכב אחר אשר היה מבוטח בחברת הביטוח "מנורה" , ואשר גם במהלכה התלונן על כאבים בעמ"ש מותני . עוד גורסות הנתבעות , כי תמיהה נוספת העולה מדרך השתלשלות האירועים הינה השיהוי הרב שבו הוגשה התביעה ל"דמי פגיעה" למשרדי הביטוח הלאומי .

דיון והכרעה :

עסקינן בעדות יחיד של בעל דין , ולפיכך בהתאם להוראות סעיף 54 (2) לפקודת הראיות [נוסח חדש] , התשל"א-1971 , מנוע ביהמ"ש בית- המשפט מלהסתמך על עדות יחידה של בעל דין כל עוד אין סיוע לעדות זו , אלא אם ייתן טעם ויפרט הנמקתו מדוע מצא לנכון להסתפק באותה עדות יחידה (ראה : ע"א 2119/94 לנדאו נ' ויין, פ"ד מט (2) 77, 87 ; ע"א 761/79 פינקל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פד"י ל"ה[2] 48, 55) .

מעדותו של התובע בביהמ"ש עולה , כי טרם קרות האירוע סבל מכאבים עזים בגבו (ראה : עמוד 3 שורות 20 – 21 לפרוטוקול) , וכי למחרת היום בתאריך 14.9.2002 נפגע בת"ד אחרת (ראה : עמוד 4 שורות 16 – 17 לפרוטוקול מיום 11.3.2010) . אי לכך , סלע המחלוקת בענייננו הינו האם האירוע , אשר אירע ביום 13.9.2002 , מהווה תאונת דרכים בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים והאם קיים קש"ס בין כאבי הגב שנגרמו לתובע לבין האירוע נשוא מחלוקת זו , או שמא מקור הכאבים בגבו של התובע טמון באירועים שקדמו למקרה דנן .

מן הפן המשפטי , הרי שבפרק ההגדרות של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נקבע כי המונח "שימוש ברכב מנועי" כולל בחובו גם טיפולי-דרך או תיקוני-דרך ברכב , אשר נעשו על ידי המשתמש ברכב או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו של המשתמש ברכב . פסיקת בתי-המשפט קבעה , כי כל עוד נמצא אדם מחוץ לרכבו לצורך "טיפול דרך" ובמסגרתו לא מנותק הקשר הסיבתי שבין השימוש ברכב לבין נזק הגוף שנגרם לו , ברם הדבר מותנה בכך שמלכתחילה קיים קשר סיבתי בין שני הרכיבים האמורים . כידוע , המבחן לקיומו של קשר סיבתי משפטי בין השימוש ברכב לנזק הגוף שנגרם לנפגע הינו מבחן הסיכון – קרי, יש להראות כי הנזק נמצא בתחום הסיכון שיצר השימוש ברכב ואשר בגינו התכוון החוק להטיל אחריות (ראה : ע"א 6000/93 עיזבון המנוח קאוסמה נ' רג'בי, פ"ד נ(3) 661, 672-673). בעניין ע"א 358/83 רחל שולמן ואח' נ' ציון חברה לביטוח בע"מ , פ"ד מ"ב(2) , 844 אף נקבע כי תיקון הרכב או טיפול אחר בו , ובכלל זאת החלפת גלגל הינו בבחינת הוא שימוש לוואי ברכב וככזה המקרה נופל במסגרת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים .

באשר לפן הרפואי , הרי שהתובע ציין במהלך הדיון כי סבל מכאבים בגבו ערב התאונה , אולם מאחר ונקבעה לתובע נכות על פי דין בשיעור של 0% על ידי המל"ל אזי לא היה צורך במינויו של מומחה רפואי מטעם בית-המשפט לצורך הוכחת שיעור נכותו הצמיתה . עם זאת , לצורך הוכחות הקשר הסיבתי הרפואי שומה היה על התובע, אשר נושא בנטל הוכחת תביעתו , להציג בפני ביהמ"ש מסמכים רפואיים שיש בהם כדי ללמד על כך כי קיים קש"ס רפואי בין התאונה לבין האירוע דנן וכי מקור הכאב איננו בעברו הרפואי טרם קרות התאונה . עיון במסמכים הרפואיים אשר הוצגו בפני ביהמ"ש וכן בפרוטוקול הוע"ר איננו מאפשר בידי ביהמ"ש לקבוע האם מקור הכאבים בגבו של התובע נובע מעברו הרפואי , ולפיכך, במקרה דנן, יש ליישם את ההלכה שלפיה חזקה היא שאי צירופם של מסמכים מהותיים לתובענה הייתה פועלת לחובתו של התובע (ראה : (י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי (תשס"ד - 2003), בעמ' 1650) .

מעבר לאמור מעלה , גרסת התובע באשר דרך השתלשלות העניינים מעוררת תמיהות רבות ולא מצאתי כי יש בעדותו היחידה כדי לאשש את מכלול טענותיו ביחס לדרך השתלשלות האירועים . לא נהיר מדוע התובע פנה רק למחרת היום אל הרופא המשפחתי (ראה : עמוד 5 שורות 12 - 13 לפרוטוקול) כאשר בתאריך זה (14.9.2002) נפגע בתאונת דרכים אחרת באיזור נצרת ובעקבות כך נבדק גם בבית-החולים בנהריה (ראה : נספח נ/1) . על פניו גרסה זו אותה מסר התובע תמוהה , שכן אין זה סביר כי אדם הסובל מכאבים כה עזים בגבו לא יפנה לטיפול רפואי מיידי וימשיך בנסיעות למרחקים ארוכים .

זאת ועוד , במהלך חקירתו בביהמ"ש ציין התובע , כי בעת שנבדק בביה"ח בנהריה הלין על כאבים בחזהו (ראה : עמוד 5 שורות 14 – 18 לפרוטוקול) בעוד , בעוד שמן התיעוד הרפואי עולה כי סבל מכאבים בגבו התחתון וכן מכאבים בעמ"ש מותני (ראה : מוצגי ת/1 , ת/2 ו – ת/4) . יתירה מזאת , התובע אף ציין בחקירתו הנגדית בביהמ"ש כי הלה פנה לרופא המשפחה רק ביום 27.10.2004 , דהיינו , למעלה משנתיים לאחר קרות התאונה בכדי שהאחרון ימציא לו תעודה רפואית המתייחסת לתאונה נשואת מחלוקת זו (ראה : עמוד 5 שורות 25 – 26 לפרוטוקול) .

לאור האמור מעלה עולה , לא מצאתי את גרסתו היחידה של התובע לדרך השתלשלות האירועים כגרסה מהימנה וקוהרנטית , ולפיכך התובענה נדחית . התובע יישא בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בסך של 1500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק .

ניתן היום, י"ב אייר תש"ע, 26 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: